תקציר: המאבק הפמיניסטי במערב היה אחד ההישגים המרשימים של המאה ה-20. דורות של נשים עמלו, הפגינו והקריבו כדי לזכות בזכות הצבעה, בחופש עיסוק ובבעלות מלאה על גופן וחייהן. אך כיום, הגלגל מתהפך, וההישגים שנחשבו למובנים מאליהם הולכים ונמוגים. האם הפמיניזם האיראני יצליח להפיח בו רוח חיים מחודשת?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

המאבק הפמיניסטי במערב היה אחד ההישגים המרשימים של המאה ה-20. דורות של נשים עמלו, הפגינו והקריבו כדי לזכות בזכות הצבעה, בחופש עיסוק ובבעלות מלאה על גופן וחייהן. אך כיום, הגלגל מתהפך, וההישגים שנחשבו למובנים מאליהם הולכים ונמוגים, ע"י שני כוחות משלימים.

הנסיגה החלה דווקא מבית, דרך תרבות ה"ווק" (WOKE). בשם הפרוגרסיביות והכלת האחר, נדחקו זכויות הנשים לתחתית סדר העדיפויות. המושג "אישה" טושטש, ומרחבים בטוחים – מספורט ועד חדרי הלבשה – נפרצו. במקום להגן על המעמד שהושג בעמל רב, השיח המערבי המודרני החל לבטל את הייחודיות הנשית בשם שוויון רדיקלי, שפוגע בראש ובראשונה, בנשים הלבנות עצמן, שמצאו עצמן בתחתית סדר העדיפויות, שניות רק לגברים לבנים, שהם המעמד המבוזה ביותר בתרבות החדשה.

האיום המשמעותי יותר הגיע מבחוץ: מהאיסלאם הקיצוני המשתלט במהירות על חלקים נרחבים במערב

תחת מעטפת של רב-תרבותיות, חודרות אידאולוגיות, שרואות באישה יצור נחות, חסר זכויות ונטול אוטונומיה. בערים רבות באירופה, נשים כבר אינן מסתובבות בחופשיות בלבוש מערבי, והנורמות הדתיות מחליפות את החוק הליברלי. תחת מדינות השריעה המערביות – כמו במזרח התיכון – תחזורנה הנשים לנקודת ההתחלה. הן תהפוכנה שוב לסחורה עוברת לסוחר, ללא קול, ללא הגנה וללא השכלה, תחת סדר יום שמרני וקיצוני, שמבטל מאות שנים של קידמה.

ובמאמר מוסגר, כדאי להזכיר לכל חסידות 'מדינת כל אזרחיה' אצלנו: כבר היום נפגעות זכויות נשים בישראל: תשאלו את הסוהרות בשב"ס, שחוו התעלמות ו'מחיקה', לאחר פרשת האונס וההטרדות מהמחבלים הכלואים, ואת הנשים במגזר הערבי, שדמן נשפך בקלות רבה כל כך. תחשבו אילו זכויות תיוותרנה לכן באותה מדינה משותפת לכל, שכמו במערב, תסיים כמדינת שריעה. ואפשר רק לתהות, הכיצד אנחנו הציונים מאיימים עליכן יותר מהם...

הנשים הביאו זאת על עצמן

אצל רבות מהפמיניסטיות שאינן נמנות על הזרם הווקיסטי - משמע, אלה שהמירו מרצון את זכויותיהן בזכויות המוסלמים - שורר יאוש ותחושה שהמאבק אבוד, משלוש סיבות עיקריות:

• האחת היא התפרקות הסולידריות הנשית: תרבות ה"ווק" פיצלה את הנשים לתתי-קבוצות (זהות גזעית, דתית ומגדרית). כשנשים תוקפות נשים אחרות על "חוסר סובלנות", רק כי הן רוצות להגן על הגדרת האישה, כוח המיקוח הפוליטי שלהן מתפוגג.
• השנייה היא אפקט ה'מלחציים': הנשים המערביות לכודות בין הפטיש של הפרוגרסיביות הרדיקלית (שמבטלת את המין הביולוגי) לבין הסדן של האיסלאם הקיצוני (שמבקש להחזירן למעמד של רכוש). שתי האידיאולוגיות הללו, למרות השוני ביניהן, פועלות במקביל להחלשת האוטונומיה הנשית.
• והשלישית היא חולשת הממסד:  מוסדות כמו האקדמיה והתקשורת אימצו את ערכי ה Woke  באופן כה עמוק, עד שכל מי שמנסה להגן על זכויות נשים קלאסיות מתויגת כ"ריאקציונרית" או "טרנספובית", מה שמשתק את השיח הציבורי.

כמה שעות אחרי שפרסמתי ברשתות החברתיות הרהורים על קריסת המאבק הפמיניסטי במערב, התקשרה אלי חברה, פמיניסטית ותיקה, בשיחה מטלטלת:

"... כל חיי נלחמתי באלה שסיפרו לי שנשים אינן בנויות לחופש, והנה במו ידינו הרסנו את כל הישגינו... שהרי, מי יצר את האידאולוגיה הווקיסטית שפרקה את המנגנונים שהגנו עלינו, אם לא נשים כמו ג'ודית באטלר (Judith Butler) קימברלי קרנשו(Kimberlé Crenshaw), פגי מקינטוש (Peggy McIntosh) אחרות, שהקריבו זכויות נשים לטובת קבוצות שנתפסות כ"מדוכאות יותר"?

המאבק הפמיניסטי המקורי רצה שותפות, אבל ה- Woke  יצר מלחמה. הגבר המערבי – שתמך ואישר את שינוי החקיקה לשוויון – הפך לאויב המוחלט. כך, החלישו האקטיביסטיות את הלכידות החברתית של המערב, ויצרו וואקום, שאליו נכנס האיסלאם הקיצוני, שלא רואה בנשים שותפות כלל.

נשים יצרו את תיאוריות המגדר, שקובעות ש"אישה" היא תחושה סובייקטיבית ולא מציאות ביולוגית. כי אם כל גבר יכול להכריז שהוא אישה, התבטל הבסיס המשפטי והמוסרי לזכויות נשים, וההישגים ההיסטוריים שלהן (בספורט, באקדמיה ובפוליטיקה) הפכו למרחב פרוץ.

בשם "התקינות הפוליטית", נשים אקטיביסטיות משתקות את יכולתן של נשים להגן על האינטרסים שלהן. הן תוקפות נשים שדורשות הגנה מפני האיסלאם או שמירה על מרחבים נשיים בטוחים (כמו שירותים או ספורט), והאבסורד הגדול הוא שהן הפכו בשם ה"אנטי-גזענות" למגינות ערכי האיסלאם. הן תייגו כל ביקורת על היחס לנשים באיסלאם כ"איסלאמופוביה, בגדו באחיותיהן המוסלמיות שנלחמות על חירותן, אפשרו כניסה של נורמות דתיות מדכאות לתוך המערב, ועכשיו , הן מתאסלמות בהמוניהן ונמוגות לתוך האיסלאם.

כך הגיע מאבק הנשים במערב לנקודת שפל היסטורית, והישגים של עשרות שנים נשחקו תחת המכבש הכפול של אידיאולוגיית ה"ווק" (Woke) המטשטשת את המושג "אישה" מחד גיסא, וחדירת ערכים אסלאמיסטיים שמרניים, המאתגרים את הליברליזם המערבי. בתווך הזה נדמה, שקולן של הנשים אבד לנצח.

תנועת הנגד של התפכחות מהווק

מערכות מורכבות תמיד מתהפכות, וגם בתחום זה, אנו עדים בשנים האחרונות היום להתעוררות נגד (Pushback) ולהתפכחות מהווק: לגל של נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, שמתחילות להשמיע קול ברור נגד מחיקת המגדר. דמויות כמו ג'יי קיי רולינג הפכו לסמלים של התנגדות, והן סוחפות אחריהן מיליוני נשים שמרגישות שהן איבדו את קולן. ישנה הבנה גוברת שזכויות נשים אינן קיימות בחלל ריק – הן תוצר של התרבות המערבית הליברלית. כדי להציל את זכויות הנשים, המערב חייב להפסיק להתנצל על ערכיו ולהתחיל להגן עליהם בנחישות מול אידיאולוגיות דתיות מדכאות.

וצריך לומר: הביולוגיה היא עוגן:  המציאות הביולוגית חזקה מכל תיאוריה אקדמית. בסופו של דבר, נשים חשות את ההשפעה של מדיניות ה-Woke בחיי היומיום שלהן (בספורט של בנותיהן, בביטחון האישי ברחוב), והתסכול הזה מתורגם לכוח פוליטי חדש.

אז השורה התחתונה היא, שהמאבק לא אבוד, אבל הוא השתנה. האויב כבר איננו "הגבר המערבי" (שהוא במידה רבה שותף לערכי השוויון), אלא האידיאולוגיות שמפרקות את המושג "אישה" ונגד כניעה תרבותית לאיסלאם הקיצוני. אם הנשים המערביות יצליחו להניח בצד את התיאוריות הפרוגרסיביות שמפלגות אותן ולחזור לברית סביב ערכי החירות והביולוגיה, הגלגל יכול להתהפך שוב לכיוון הקדמה.

וגם: האם המהפכה האיראנית תציל את הפמיניזם מעצמו?

דווקא כשנראה שהחשיכה יורדת, הגיע זיק של תקווה ממקום לא צפוי: המאבק ההירואי של נשות איראן לחירות.  בניגוד לנשים במערב המתאסלמות ועוטות עליהן חיג'אב מרצון, הנשים האיראניות משליכות אותו ומתייצבות מול משטר מדכא, מזכירות לעולם מהו פמיניזם אמיתי – מאבק על חופש בסיסי, על הזכות על הגוף ועל כבוד האדם.

לא בכדי הפמיניסטיות הרדיקליות במערב מתעלמות מהמחאה האיראנית, כשם שהתעלמו מהטבח, האינוס וההתעללות בנשים ב- 7/10. עבורן, המאבק האיראני מסוכן; הוא חושף את העובדה שהן התמקדו בטפל ושכחו את העיקר. הוא מראה כי בזמן שהן עסוקות בשפה מכלילה ורואות באיסלאם הקיצוני טרנד שנכון לאמץ, נשים במזרח נלחמות על עצם קיומן כנשים חופשיות. המחאה באיראן מאיימת לפרק את הבריתות הפוליטיות הבלתי קדושות של השמאל הפרוגרסיבי, ולחשוף את הצביעות שבשתיקה מול דיכוי נשים בשם ה"רב-תרבותיות".

גורלו של המערב כולו יוכרע על פי יכולתו לאמץ מחדש את אומץ הלב האיראני. בתוך זה, כדאי להן לנשות המערב לשנות מסלול: להפסיק להתנצל ולהתכופף בפני אידאולוגיות מרוקנות, ולשאוב השראה מאלו שמבינות שחירות איננה פריבילגיה, אלא זכות שיש להילחם עליה בכל יום מחדש.

חלק ראשון:

חלק שני:

חלק שלישי:

נספח 1 מדף הטוויטר של RadioGenoa: לעולם לא אבין מה מושך את נשות המערב, אחרי המהפכה הנשית, בחזרה לעולם של שיעבוד והתעללות

נספח 2 מדף הטוויטר של Nazi Hunters: אשה יהודיה, ע"פ הווק, היא ביטוי של 'העליונות הלבנה'. על כן, ככל שהאלימות נגדה גדולה יותר, היא רק מבטאת את עוצמת הדיכוי שחשים ה'מדוכאים'...

#MeToo_UNless_UR_a_Jew

נספח 3 מדף הטוויטר של Dr. Maalouf ‏: מוסלמים אוהבים נשים?

ממר"י פרסמה את דבריו של מלומד מוסלמי בראיון: "נשים מרגישות כבוד כשאתה מכה אותן. כשאתה מכה את אשתך, רק תוודא שאתה לא מכה אותה בפנים כדי שהיא לא תיראה מכוערת בעיניך במהלך יחסי מין."

אז ה'כבוד' הוא מה שמושך את הנשים במערב להתאסלם בהמוניהן? האם זה מה שמניע בישראל את תומכות 'מדינת כל אזרחיה' כתחליף למדינה הציונית?

נספח 4 מדף הטוויטר של Liza Rosen ‏: הצביעות ו"העיוורון האידאולוגי" של הפמיניסטיות במערב

המם הזה משתמש בדימויים חזותיים וניגודים חריפים כדי להעביר ביקורת פוליטית וחברתית קטלנית על שתיקת הפמיניסטיות במערב למה שעובר על נשים במזרח התיכון בכלל ובאיראן בפרט.. הנה פירוט של המשמעויות והמסרים שעומדים מאחוריו:

הפמיניסטית הלבנה מטופחת, לבושה בבגדים מודרניים עם סמל פמיניסטי, ומחייכת. היא מוצגת כמי שחיה ברווחה ובביטחון במערב. "איסלמופויה היא בעיה כה קשה!" היא מלהגת בשפת ה'פוליטיקלי קורקט'... לעומתה, האשה מהמזרח התיכון - החווה דיכוי אלים - לבושה בבגדים מסורתיים, מכוסה בדם וחבולה, ונראית במצב של טראומה וסבל קשה.

השימוש בבועת דיבור 'עליזה' לצד דמות מדממת, נועד להדגיש את הניתוק של השמאל הפרוגרסיבי במערב מהמציאות הקשה בשטח במזרח התיכון.

[לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת ההתאסלמות במערב, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הברית הבלתי קדושה, שבין ה- WOKE המערבי לאיסלאם הקיצוני, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על נשים באתר.
• אוסף המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה.
• אוסף המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על תופעת ההתאסלמות במערב.
• אוסף המאמרים על הברית הבלתי קדושה, שבין ה- WOKE המערבי לאיסלאם הקיצוני.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הכלה'.
• אוסף המאמרים על השתלטות האיסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• הרחבת המושג 'מערכת מורכבת'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על נשים באתר, ייצור ידע, 9/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), תופעת ה- MeToo# באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), אלימות נגד נשים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 25/11/18.'
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2025), תופעת ההתאסלמות במערב באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 20/8/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על הברית הבלתי קדושה, שבין ה- WOKE המערבי לאיסלאם הקיצוני, ייצור ידע, 30/7/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההכלה – השלמה והתמודדות תגובתית…, ייצור ידע, 31/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האיסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.